מערכת כתב
האלפבית של האנגלית העתיקה
האנגלית העתיקה התאימה את האלפבית הלטיני באמצעות אותיות כגון ash (æ), eth (ð), thorn (þ) ו־wynn (ƿ). טקסטים מוקדמים השתמשו גם ברונות אנגלו־סקסוניות, ואילו במהדורות לימוד מודרניות מוסיפים לעיתים קרובות קווים עיליים ואותיות מנוקדות כדי להבהיר את אורך התנועות ואת ההגייה.
A
a · /ɑ/
A with macron
ā · /ɑː/
Ash
æ · /æ/
Ash with macron
ǣ · /æː/
B
b · /b/
C
c · /k ~ tʃ/
D
d · /d/
Eth
ð · /θ ~ ð/
E
e · /e/
E with macron
ē · /eː/
F
f · /f ~ v/
G
g · /ɡ ~ j ~ ɣ/
H
h · /h ~ x ~ ç/
I
i · /i/
I with macron
ī · /iː/
L
l · /l/
M
m · /m/
N
n · /n/
O
o · /o/
O with macron
ō · /oː/
P
p · /p/
R
r · /r/
S
s · /s ~ z/
T
t · /t/
Thorn
þ · /θ ~ ð/
U
u · /u/
U with macron
ū · /uː/
Wynn
w · /w/
X
x · /ks/
Y
y · /y/
Y with macron
ȳ · /yː/
ספירה
מספרים באנגלית עתיקה
השוו בין ספרות רומיות מנורמלות לצורות מייצגות של מספרים מונים באנגלית עתיקה. מילות המספר עשויות להשתנות לפי מין, יחסה, ניב, כתב יד ומהדורה מודרנית.
איך זה עובד
איך פועל הדקדוק של האנגלית העתיקה
באנגלית עתיקה סיומות נטייה סימנו את תפקיד המילה, ולכן שמות עצם, שמות תואר, כינויי גוף ופעלים שינו את צורתם בתדירות גבוהה יותר מבאנגלית מודרנית.
ארבע יחסות עיקריות
סיומות של יחסת הנושא, המושא, השייכות והנתינה מראות כיצד שמות עצם, שמות תואר וכינויי גוף מתפקדים במשפט.
מין דקדוקי
שמות עצם משתייכים למין זכר, נקבה או סתמי, ומילים הקשורות אליהם משנות את סיומותיהן בהתאם.
פעלים חזקים וחלשים
פעלים חזקים משנים לעיתים קרובות את תנועת השורש, ואילו פעלים חלשים יוצרים בדרך כלל את זמן העבר באמצעות סיומת שינית.
גלו ביטוי קצר
בחרו מילה מברכה מסורתית באנגלית עתיקה כדי לראות את צורתה ותפקידה.
wes · היה
ציווי בגוף שני יחיד של wesan, שפירושו להיות.
“ Wes þū hāl ” — היה בריא.
התפתחות
מאנגליה האנגלו־סקסונית לאנגלית תיכונה
עקבו אחר האנגלית העתיקה, מן הניבים האזוריים המוקדמים ועד למסורת הספרותית המערב־סקסונית ולשינויים שהואצו לאחר הכיבוש הנורמני.
בקירוב, 450–850 לספירה
אנגלית עתיקה מוקדמת
להגים גרמאניים מערביים שהביאו לבריטניה האנגלים, הסקסונים והיוטים התפתחו לניבים אזוריים של אנגלית עתיקה. הכתיבה המוקדמת השתמשה הן ברונות והן באלפבית הלטיני המותאם.
בקירוב, 850–1066 לספירה
אנגלית עתיקה מאוחרת
הניב המערב־סקסוני בלט בכתבי היד הספרותיים ששרדו, ואילו הניבים המרסיאני, הנורת'מבריאני והקנטי נותרו ניבים אזוריים חשובים.
בקירוב, 1066–1150 לספירה
המעבר לאנגלית תיכונה
לאחר הכיבוש הנורמני, המגע עם הצרפתית והמשך השינויים הפנימיים עיצבו מחדש את אוצר המילים, האיות והנטייה, והובילו אל ניבי האנגלית התיכונה.
השוואה
אנגלית עתיקה ואנגלית מודרנית
מילים יומיומיות רבות באנגלית עדיין חושפות את שורשיהן באנגלית עתיקה, למרות מאות שנים של שינויי צליל ואיות.
מקורות
התאריכים והצורות הם חומרי עזר תמציתיים ללמידה. האיות משתנה בין כתבי יד, ניבים ומהדורות מודרניות.
- קונסורציום Unicode, תרשימי הכתב הלטיני
- Old English Online, קורס שפה והיסטוריה
- Bosworth–Toller Anglo-Saxon Dictionary
- Peter S. Baker, Introduction to Old English, מהדורה 3
